לפני שנה וקצת

או: עניין של קארמה.

מצאתי את עצמי עם לב שבור ומנופץ, מובטלת ובדיכאון. העברתי את הימים בבריחה על ידי סקס, סמים, אלכוהול והרבה לילות לבנים וימים אפלים, לא מבדילה בין יום ללילה, בין טוב לרע, בין מציאות לחלום ובין עוד ראיון עבודה כושל ובזבוז כסף שאין לי.

אני מאמינה שהוכל התחיל ביום שבו הלכתי לראיון עבודה באיזה מתנ"ס כושל. יצאתי מהמקום אחרי שידעתי שלא התקבלתי, והייתי בדרכי ליברה שגרה באזור. פתאום שמעתי קול חלוש מאחורי 'סליחה?'

הסתובבתי ומולי עמדה אישה זקנה, לבושה בפיג'מה ובידיה שתי שקיות זבל. היא שאלה אותי אם אני יכולה לזרוק לה את הזבל, לפח שהיה מרחק עשרה צעדים אולי מאיפה שעמדנו. לקחתי מידיה את השקיות וזרקתי לזבל. היא אמרה לי 'תודה' בקול חלוש, ואחרי שנייה נעלמה כלא הייתה.

אני מאמינה גדולה בקארמה. אחרי יומיים מצאתי עבודה. אחרי שבועיים הכרתי את הבן זוג המדהים שלי.

אולי עצם זה שעזרתי לה פתח לי איזה צוהר של מזל טוב, אולי היה זה הגורל שזימן לי את הדברים הטובים שקרו לי ואולי אלה פשוט החיים, ודברים קורים, לטוב ולרע. אבל עובדה שעוד באותו שבוע החיים שלי השתנו.

הנה עברה שנה וארבעה חודשים, ואני עובדת במקום קבוע שטוב לי בו, שיש לי בו מעמד ותפקידים חשובים לבצע, והכי חשוב- יש לי בן זוג מדהים ואנחנו עוברים לגור ביחד בעוד כשבוע וקצת.

אז שנה וארבעה חודשים. הזמן טס במהירות שיא, הלב החלים, האמון נבנה והקארמה? חיובית אחושרמוטה.

יכולתי להתחיל את הפוסט הראשון שלי בפרטים יבשים עלי- מי אני, בת כמה אני ובמה אני עובדת, ואני מאמינה שלאט לאט הפיסות יתחברו ואתם תגלו עלי עוד ועוד דברים, לטוב ולרע.

עד אז,

אני שיירו ואתם מוזמנים לחזור לבקר פה, יהיה מעניין....

#ספויילר: אני עוברת לגור עם חבר שלי ואני לא יודעת להכין אפילו חביתה, מעולם לא ניקיתי שירותים או שטפתי כלים.

מעניין? כבר אמרתי.

המייל שלי לשאלות, הערות או מה שבא לכם- guroshiro@gmail.com